איך מתחלק הרכוש בעת גירושין 

כללי

במדינת ישראל קיימים שני סוגים של משטרים רכושיים, כשסוג המשטר הרכושי החל על בני זוג המצויים בהליכי גירושין, תלוי במועד נישואיהם של בני הזוג. על זוגות שנישאו לפני יום 01/01/74, וכן על ידועים בציבור, חלה חזקת השיתוף בנכסים. חזקת השיתוף בנכסים היא יציר הפסיקה, ולפיה כל מה שנרכש במהלך הנישואין במאמץ משותף, לרבות נכסים עסקיים, ללא קשר לרישום הנכסים, יתחלק בין הצדדים בחלקים שווים. השיתוף הוא מיידי, וכל אחד מן הצדדים יכול לדרוש את חלקו בנכסים בכל עת, ללא קשר למועד פקיעת הנישואין. על זוגות שנישאו לאחר יום 01/01/74, חל חוק יחסי ממון, לפיו כל מה שנצבר במהלך הנישואין במאמץ משותף, למעט חריגים המצוינים בחוק, יאוזן בין הצדדים שווה בשווה, אך איזון המשאבים הוא דחוי, כלומר, רק במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או פטירה, קמה זכותו של בן הזוג לחלקו ברכוש. ואולם, לאור התיקון לחוק יחסי ממון רשאי היום בית המשפט או בית הדין להקדים את המועד לאיזון המשאבים אם חלפה שנה מיום הגשת כתב תביעה, או במקרה בו הצדדים פרודים במשך תקופה של תשעה חודשים מתוך שנה. בנוסף, בית המשפט או בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת בכתב, לקצר את התקופות אם קיימות נסיבות המצדיקות זאת.

הערכאה המוסמכת

לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה לדון בענייני רכוש. צד שהגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני, וכרך בה את ענייני הרכוש, הקנה בכך סמכות לבית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש, בתנאי שעמד במבחני הכריכה ("המבחן המשולש"). אם הוגשה תביעה בעניין הרכוש לבית המשפט לענייני משפחה, קודם להגשת התביעה בבית הדין הרבני, הסמכות לדון בענייני הרכוש תהא לבית המשפט לענייני משפחה.

חזקת השיתוף

חזקת השיתוף היא תוצר של פסיקת בתי המשפט, והיא חלה על זוגות שנישאו לפני יום 01/01/74, ועל ידועים בציבור. לפי חזקת השיתוף, הרכוש אותו צברו הצדדים במאמץ משותף, במהלך נישואיהם, שייך להם בחלקים שווים, בכל רגע נתון.

בן זוג שתובע מבן זוגו שיתוף בנכסים, לא צריך להוכיח חיים הרמוניים במיוחד לצורך קיום החזקה. הפסיקה קבעה שדי בכך שיוכח שבני הזוג ניהלו חיים משותפים ביחידת מגורים משותפת, תחת קורת גג אחת, כדי ללמוד על קיום חזקת השיתוף.

המטרה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי והיא מבוססת על ההנחה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לתרומת המשפחה. תרומה של כל אחד מבני הזוג היא לא בהכרח תרומה כספית אלא יכול להיות שתהיה תרומה של עבודות בית, טיפול בילדים ובחינוכם וכיוצ"ב.

נכסים שנצברו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, או שקיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין אינם נחשבים בדרך כלל כנכסים משותפים, אולם נישואין הרמוניים וממושכים עשויים להחיל את הלכת השיתוף גם על הנכסים הללו.

נכסים עסקיים - היקף חזקת השיתוף אינו מצומצם רק לנכסים משפחתיים, אלא גם לגבי נכסים עסקיים.
דירת המגורים - חזקה היא שדירת המגורים מצויה בבעלות שני בני הזוג, היות וההנחה היא שבני הזוג התכוונו שהבעלות בדירה תהיה לשניהם, וזאת כל עוד אין הנחה זו נסתרת על ידי כוונה אחרת העולה מפורשות או במשתמע מן העניין. סתירת חזקת השיתוף בדירת המגורים המשמשת את שני בני הזוג היא אפשרית, אבל קשה. כאשר מדובר בדירת מגורים שהייתה לאחד מבני הזוג בטרם הנישואין, או שנתקבלה במתנה או בירושה במהלך הנישואין, חזקת השיתוף אינה חלה באופן אוטומאטי, ועל בן הזוג הטוען להלכת השיתוף להוכיח את חזקת השיתוף.

רישום נכס מסוים על שם אחד מן הצדדים, אינו סותר את חזקת השיתוף, משום שהרישום אינו קובע את הבעלות האמיתית בנכס, ואינו משקף את רצונם וכוונתם של הצדדים באשר לבעלות בנכס.

חזקת השיתוף היא חזקה הניתנת לסתירה, אך צד הטוען כי נכס מסוים אינו נכס משותף, עליו נטל ההוכחה.
כאשר חלה הלכת השיתוף בנכסים, השיתוף הקנייני הוא מיידי, וכל צד יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בתביעה לחלוקת הרכוש, בכל עת, ללא קשר לפקיעת הנישואין.

בדרך כלל, פירוד ממשי הוא המעיד על קיצה של כוונת השיתוף ברכוש, למשל, יציאת בן זוג מבית המגורים, הגשת תביעות רכושיות וכיוצ"ב.

איזון משאבים

חוק יחסי ממון בין בני זוג חל על זוגות שנישאו לאחר יום 01/01/74. הסדר איזון המשאבים נקבע במסגרת חוק יחסי ממון, לפיו הרכוש שנצבר במהלך נישואי הצדדים, הוא רכוש משותף, ויאוזן ביניהם בחלקים שווים, להוציא מספר חריגים:

?נכסים שהיו שייכים למי מבני הזוג, ערב הנישואין, או שקיבל במתנה או בירושה בתקופת הנישואים - נכסים אלו לא יאוזנו בין הצדדים, והם יישארו בבעלותו הבלעדית של בן הזוג שהנכסים בבעלותו
?גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבן הזוג בשל נזק גוף או מוות - זכויות אלה לא יאוזנו ויישארו לצד הזכאי להם
?נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם
על פי הסדר איזון המשאבים, במהלך הנישואין חלה הפרדה רכושית בין הצדדים, ורק עם פקיעת הנישואין במקרה של גירושין או פטירה, או אם חלפה שנה מיום הגשת כתב תביעה, או במקרה בו הצדדים פרודים במשך תקופה של תשעה חודשים מתוך שנה, תהא לבני הזוג זכות לקבל מחצית מהרכוש שנצבר במהלך הנישואין, ללא צורך בהוכחת השיתוף.

יחס החלוקה באיזון הוא שוויוני, אולם ניתן לבית המשפט שיקול דעת לסטות ממנו ולשנות את בסיס האיזון או להוציא/להכליל נכסים במאגר האיזון.
משטר איזון המשאבים קובע כי נכסי כל אחד מבני הזוג יכללו בנכסי האיזון, ויערך אומדן לשווים. אין נוטלים כל חשבון בנק בנפרד או כל נכס בנפרד ומחלקים אותו לשניים, אלא מצרפים את כלל המשאבים, בהערכה מקיפה וכוללת, וכלל המשאבים יחולק בין בני הזוג. באם יהיה הפרש לטובת אחד מבני הזוג, כלומר, נכסיו של אחד מבני הזוג יהיו שווים יותר מאלו של בן הזוג השני, ההפרש יחולק בין בני הזוג.

חוק יחסי ממון קובע, כי נכס שבן-זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו מתוך כוונה להבריח רכוש ולמנוע מבן זוגו לערוך איזון משאבים הוגן, ונכס שנתן או התחייב לתת במתנה - למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין - רשאי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני לראותו, לצורך איזון המשאבים, כאילו הוא עדיין של אותו בן-זוג.

שיתוף בחובות

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי השיתוף בנכסים כולל בתוכו שיתוף בחובות הנתפסים כנכסים שליליים.
בע"א 446/69 יובל לוי הנאמן על נכסי בצלאל גולדברג נ. שושנה גולדברג, פד"י כ"ד ח' 813, 820 נקבע כדלקמן: "הצדק דורש והדעה נותנת שבן זוג אחד אינו יכול ואינו צריך להיות הנהנה מהשותפות עם בן הזוג השני בנכסי המשפחה, בלי לשאת גם בעול החובות שנעשו בייצור או ברכישת הנכסים או בהוצאות השוטפות של המשפחה. למשל, הלוואה שנלקחה ומשכנתא שנעשתה על נכס מנכסי המשפחה, אי אפשר להעלות על הדעת שבן הזוג שאינו מופיע כלווה משום שהנכס רשום על שם בן הזוג השני יוכל לפטור את חלקו מלשמש בטוחה לפרעון החוב ... והוא הדין כאשר נוצר חוב לצורך רכישת נכס מנכסי המשפחה, או לניהול עסק מעסקי המשפחה, או לסיפוק צרכי המשפחה. אף שהדבר נעשה בשמו של אחד מבני הזוג בלבד, בן הזוג השני, שהוא שותף בנכסי המשפחה, בעסקיה ובענייניה, אינו יכול לפטור את חלקו בהם מבלי לשאת בעולו של חוב כזה".

כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת גם חזקה בדבר שותפות מקבילה בחובות שנעשו בדרך הרגילה בתקופת השותפות. לכן, כאשר חיי הנישואין הם תקינים, יש לראות בכל הוצאה שעשה בן זוג, בניהול נכסי המשפחה או לצרכי הבית והמשפחה, הוצאה משותפת.

החריגים להחלת חזקת השיתוף בחובות

?חוב שנוצר תוך הפרת אמונים, למשל, הוצאה כספית של הבעל לפילגשתו
?חוב שנוצר בגין רכוש פרטי נפרד, שלא חלה עליו חזקת השיתוף
?חוב שמקורו במעשה עבירה של אחד מבני הזוג
חוב שנוצר בגין פעולה קניינית חדשה לאחר הפירוד בין בני הזוג

הרציונאל הוא, שכל חוב שנוצר שלא לטובת התא המשפחתי, קל וחומר שנוצר תוך חתירה תחת התא המשפחתי, אין זה ראוי וצודק לחייב את בן הזוג השני לשאת בעולו. הטענה כי חוב מסוים אינו חוב משותף, היא טענה הטעונה הוכחה, כשנטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען.

פירוק שיתוף במקרקעין

מקור החיוב לפירוק השיתוף במקרקעין מצוי בסעיף 37(א) לחוק המקרקעין,התשכ"ט-1969. סעיף37 (א) לחוק, מקנה לכל אחד מבעלי המקרקעין המשותפים זכות לפרק את השותפות בכל עת. פירוק השיתוף הינו זכות יסוד של כל שותף, ובשורה של פסקי דין נקבע, כי שיקול דעתו של בית המשפט במניעת פרוק השיתוף הוא מצומצם ביותר.
יחד עם זאת, כאשר מדובר בדירת מגורים של בני זוג, הגישה היא כי לבית המשפט מרווח של גמישות דיונית, ושיקול דעת רחב יותר, בבואו להכריע בדבר הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. בית המשפט לענייני משפחה, יכול, בנסיבות מתאימות, לעכב את ההוראה על פירוק השיתוף בדירת המגורים בין בני הזוג, ולהכריע בענייני הרכוש כמקשה אחת, ובאופן כולל. לעיתים, במיוחד כאשר ההתדיינות בפני בית המשפט עלולה להיות מורכבת וארוכה, יהיה מקום להורות על פירוק השיתוף באופן מהיר, במנותק מחלוקת יתר הרכוש המשותף. לעיתים, דחיית הליכי הפירוק עלולה להכביד על אחד הצדדים, באופן שאינו נאות. דיון מורכב, שצפוי להימשך זמן רב, יכול שיהיה שיקול נגד עיכוב פירוק השיתוף בדירת המגורים. לעיתים, יכול פירוק שיתוף מהיר יחסית בדירת המגורים להסיר "אבן נגף" להסדרת יתר הנושאים הרכושיים השנויים במחלוקת.

גירושין מתחילים לעיתים בתביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים. כאשר אין הסכמה בין הצדדים באשר לדירת המגורים, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, או לבית הדין הרבני במסגרת תביעת גירושין כרוכה כדין, בתביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים.

תביעה לפירוק שיתוף בדירת המגורים היא תביעה שקשה מאוד להתגונן נגדה, וכמעט ולא קיימת טענת הגנה נגד תביעה מעין זו. הגישה המקובלת היא ששותפות בדירה מעמדה כשותפות עסקית לכל דבר, ולא ניתן לכפות על צד אחד להישאר בשותפות עם אדם אחר, בניגוד לרצונו. ניתן לנסות ולמנוע את פירוק השיתוף בדירת המגורים, באופן הבא:

?סעיף 6א לחוק יחסי ממון - כאשר מדובר בדירה המשמשת למגורי בני הזוג או למגורי ילדי בני הזוג הקטינים ובן הזוג המחזיק בהם, אזי בית המשפט או בית הדין לא יורה על ביצוע מכירת דירת מגורים והיא תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט או בית הדין כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצורכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצורכיהם, לתקופה שיקבע.
?סעיף 40א´ לחוק המקרקעין התשכ'ט - 1969, קובע כי במקרה של מכירת דירת מגורים בה מתגוררים בן הזוג והילדים שעימו, תעוכב המכירה עד שיובהר כי קיים הסדר מדור חלופי לילדים. בפועל, אין זו טענה חזקה, ובדרך כלל בית המשפט יתגבר על מחסום זה.
?צו למדור ספציפי - צו למדור ספציפי הוא צו שניתן על ידי בית הדין הרבני, כחלק ממזונותיה של האישה. במידה ובית הדין הרבני נתן צו למדור ספציפי, כך שלמעשה ניתנה לאישה זכות לגור בדירת המגורים, בטרם ניתן צו פירוק השיתוף, הרי שבית המשפט לענייני משפחה יכבד את החלטתו ויעכב, את פירוק השיתוף בדירת המגורים, כל עוד זכאית האישה למדור ספציפי על פי החלטת בית הדין הרבני.
נכסים בלתי מוחשיים - נכסי קריירה

נכסי קריירה הם נכסים שאינם נראים לעין, אין להם קיום פיסי ממשי, וערכם אינו נמדד באמצעות מונחים כספיים רגילים, בהם משתמשים לצורך אומדן של נכס מוחשי, למשל דירה. נכסי קריירה נכנסים לתמונה, בדרך כלל כשמדובר בבעלי מקצועות חופשיים, שבמהלך חיי הנישואין פתחו קריירה משגשגת, צברו מוניטין ושם בתחום עיסוקם, צברו תארים, דרגות, וכיוצ"ב, שיצרו תשתית לכושר השתכרות גבוה.

בעבר, כישורים שנצברו במהלך הנישואין לא היו נכסים ברי חלוקה. המצב המשפטי הקודם, יצר חוסר איזון וחלוקה בלתי שוויונית של הרכוש שנצבר במהלך הנישואין, בין בני הזוג. צד שצבר תארים במהלך הנישואין, פיתח קריירה משגשגת, צבר מוניטין ושם בתחומו, עשה זאת בזכות מאמץ משפחתי משותף, וברוב המקרים הצליח משום שהצד השני וויתר על קריירה, והתמסר לניהול משק הבית וגידול הילדים. התוצאה לפיה צד אחד יצא מקשר הנישואין כשידו על העליונה מהבחינה הכלכלית, והוא בעל יכולת השתכרות גבוהה לעין שיעור מזו של הצד השני, שתרם לא פחות לטיפוח התא המשפחתי ולהצלחתו המקצועית של בן הזוג, יצרה חוסר שוויון וחלוקה בלתי מאוזנת של הנכסים. בני הזוג יוצאים מקשר הנישואין בעמדת זינוק שונה, כשהבעל, בדרך כלל, ממשיך ליהנות ממוניטין וכושר השתכרות גם לאחר הגירושין, ואילו האישה מוצאת את עצמה במצב כלכלי גרוע, ללא יכולת לכלכל את עצמה.

במספר פסקי דין שנתנו לאחרונה, ניכרת מגמת בתי המשפט ליצור שוויון בחלוקת המשאבים, ולחלק בין בני הזוג את הנכסים הבלתי מוחשיים שנצברו במהלך הנישואין. פסיקה חדשנית של בית המשפט קובעת, כי ייתכנו מצבים בהם לאישה זכות לקבל בעת הגירושין יותר ממחצית הרכוש המשותף, כפיצוי בגין כושר ההשתכרות והמוניטין שצבר הבעל במהלך הנישואין.

בכדי לטעון לשיתוף בנכסי קריירה, יש להוכיח קיומה של זיקה ממשית בין חיי הנישואין לבין היווצרות נכסי הקריירה. בע"א 5640/94 חסל נ' חסל, הביע כבוד השופט טירקל את עמדתו בעניין זה, כדלקמן:

"תרומתו של כל אחד מבני הזוג איננה בהכרח תרומה כספית ממקורות חיצוניים ויכול שתהיה תרומה של עבודות בית, טיפול בילדים וחינוכם, ואף על ידי קיומו וטיפוחו של בית, כך שבן הזוג השני יכול לעבוד מחוץ לבית בלי שעול טרדותיו יהיה עליו."

בית המשפט עשה הבחנה בין שני מקרים: כאשר ההשקעה העיקרית ב"עץ" הייתה טרם תום תקופת השיתוף, וניתן לייחס את "הפירות" (הרווחים והמוניטין) לאותה השקעה, תחול הלכת השיתוף גם על הפירות. השני, כאשר לא ניתן לייחס בוודאות את ההשקעה לתקופת הנישואין -לא תחול הלכת השיתוף.

בפסק מאוחר יותר, איזן כבוד השופט גרניט בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן, את כושר ההשתכרות העתידי הגבוה של הבעל מול זה הנמוך של האישה, באמצעות חיוב הבעל בתשלום עיתי לאישה בסך של 4,500 ש"ח לחודש, בגין "המוניטין האישי" של הבעל. ערעור שהוגש על ידי הבעל לבית המשפט המחוזי נדחה, ובית המשפט המחוזי אימץ את הלכת חסל וקיבל את הגישה כי במקום שבו נעשתה ההשקעה העיקרית ב"עץ" בתקופה בה חלה על בני הזוג חזקת השיתוף, ניתן לייחס את "פירות" העץ לאותה השקעה משותפת, ואז תחול החזקה גם על הפירות.

בפסק דין חדש ותקדימי שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, נקבע כי "נכסי הקריירה" של הבעל שנצברו במהלך שנות הנישואין, ייחשבו כנכס משותף לצורך חלוקת הרכוש. בית המשפט העליון התייחס לפער הניכר בכושר ההשתכרות של הבעל לעומת זה של האישה, שנבע מכך שהאישה התמסרה לגידול הילדים ולניהול משק הבית, בעת שהבעל טיפח קריירה, צבר הכנסות ומוניטין. בית המשפט העליון פסק לאישה תשלום חד פעמי בסכום של רבע מיליון שקלים.

מגמה זו היא מגמה מבורכת. ההחלטה לפיה צד אחד ישקיע בקריירה, וידאג לרווחתה הכלכלית של המשפחה, בעוד שהצד השני יוותר על קריירה משל עצמו, וישקיע את כל זמנו ומרצו בטיפוח התא המשפחתי, היא החלטה משפחתית משותפת, ועל שני הצדדים לשאת בתוצאותיה. חלוקה מאוזנת של הנכסים, היא חלוקה שתוביל לכך כי כל אחד מהצדדים יצא מקשר הנישואין בכבוד, ועם אמצעים כלכליים דומים.

ברוח פסיקה זו תוקן חוק יחסי ממון ונקבע כי בית המשפט או בית הדין רשאי לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

לעיתים, הנכסים הבלתי מוחשיים הם הנכס העיקרי של הצדדים, ואין להקל בכך ראש. המודעות לכך כי גם נכסים בלתי מוחשיים הם ברי איזון, צוברת תעופה, ובתי המשפט בוחנים כל מקרה לגופו, בכובד ראש. זוגות המצויים בפתחו של הליך גירושין, חייבים לקחת בחשבון נתון זה, ולהיערך בהתאם. על מנת לזכות במחצית מנכסי הקריירה, ומנגד, על מנת להתגונן מפני טענה כזו, מומלץ לפנות לעורך דין מומחה בתחום, ולתכנן אסטרטגיית גירושין כוללת, המתייחסת גם לנכסים הבלתי מוחשיים. התעלמות מהתפתחות המשפט בתחום זה, וניהול הליך גירושין באופן שמרני וללא ראייה לטווח ארוך, עלולה להיות הרת אסון עבורכם ולעלות לכם ביוקר!